054-2106470

מגילות שפירא – זיוף או טרגדיה?

משה שפירא נולד כיהודי למשפחה אדוקה, באימפריה הרוסית. אחרי שהתייתם מאמו יצא בעקבות אביו אל ירושלים. הוא נתקע בדרך, נאסף אל המסיון, התנצר ושינה את שמו למוזס וילהלם שפירא. ב-1856 הגיע לירושלים והתקבל לקהילה המסיונרית, שם למד ועבד כמטיף וכמנהל חנות הספרים.

ירושלים היתה אז מוקד משיכה לצליינים נוצרים, חוקרי מקרא ודיפלומטים אירופאים, שחיפשו הוכחה ארכיאולוגית למהימנות התנ"ך. עם גילו מצבת מישע בארץ מואב הפכה רכישת עתיקות לתחרות קדחתנית בין המעצמות. פתיחת תעלת סואץ הציפה את הארץ בתיירים. שפירא פתח חנות מזכרות ועתיקות, התפרסם כסוחר וראה ברכה בעמלו. הוא התחתן עם רוזטה יקל, אחות דיאקוניסית גרמנית ונולדו להם שתי בנות.

שפירא ושותפו סלים אל-קריא, הפיקו הונאה מורכבת, בה הצליחו למכור למוזיאון המלכותי בברלין אלפי פיסלי חרס עתיקים ממואב. פרצה שערוריה כשקלרמון-גנו, המומחה הצרפתי שהתחרה בגרמנים, הוכיח שהחרסים מזוייפים. שפירא נחלץ בקושי והטיל את כל האשמה על סלים אל-קריא.

כעבור עשור, כשהצליח לשקם את המוניטין שלו כמומחה מהימן לכתבי יד עתיקים, הציע למכירה 15 מגילות שנמצאו באזור ים המלח. לטענתו היה זה הנוסח הקדום ביותר של ספר דברים. חלק מהמומחים בגרמניה קבעו שזהו זיוף מחוצף. אחרים התעמקו בבדיקה וקבעו שזהו גילוי מלהיב. המגילות הוצגו במוזיאון הבריטי ואלפים באו לראות אותן, ביניהם ראש הממשלה גלאדסטון. העיתונות עוררה סערה בינלאומית: פורסם ששפירא דורש מליון ליש"ט ושהמלכה ויקטוריה מוכנה לתרום לרכישה. בעוד המומחה הבריטי משהה את פסיקתו, הגיע קלרמון-גנו וקבע שהמגילות מזוייפות. קביעתו של הצרפתי היטתה את הכף – שפירא הוקע שוב כזייפן ונוכל. הוא לא יכול היה לשאת את החרפה והתאבד. המגילות שלו נמכרו כקוריוז אבדו.

גילוי מגילות קומראן ערער על הקביעה שהמגילות של שפירא היו מזויפות. האם מלבד הטרגדיה האישית היתה כאן אחת ההחמצות הגדולות בתולדות הארכאולוגיה? הויכוח בין החוקרים ממשיך בלהט.