054-2106470

גלגולו של רובה
הסיפור מתחיל ב-1941, אז היה יאיר בן ה-18 הוביל משלחת הרכש של ההגנה, במסעותיה אל הבדואים שבמדבריות עבר הירדן. מהבדואים הם קנו נשק, והבריחו אותו אל הסליקים שבארץ. מאחד הבדואים הם קנו רובה אנגלי מימי מלחמת הבורים. הקת של הרובה היתה שבורה ומלופפת בחוט נחושת. מתחת לתיקון היה חרוט "יוהנס קרוגר, טרנסוואל, 1900". הבדואי סיפר שקיבל את הרובה מאנשיו של לורנס איש ערב, בימי מלחמת העולם הראשונה. כשנתיים אחר כך יאיר התגייס לצבא הבריטי. הוא נשלח למצרים, שם הוכשר כפלס לקראת הפריצה של שדות המוקשים באל-עלמיין. בן זוגו לפלסות היה דרום אפריקאי בשם ג'וני קרוגר. יוהנס קרוגר היה דוד של סבו – מהמנהיגים של הבורים, צלף ולוחם נועז. הרובה היה חלק ממורשת המשפחה שלו. כאשר הוכנעו הבורים, הוחזר הרובה לבריטים.
משם מדלג הסיפור בחזרה לירושלים, בתחילת מלחמת השחרור. אחד מהרובים המעטים שהגיעו אל העמדות, היה הרובה של יוהנס קרוגר. חייל צעיר שהשתמש ברובה הפליא לצלוף איתו. במהלך הקרב על סן-סימון, יצאו יאיר וחייליו לתפוש עמדות בקטמון הנטושה. במהלך היציאה הבהולה נשאר הרובה מאחור, בעמדה. מאז לא נראה הרובה עוד…
הרובה שוזר יחד שלושה פרקי הסטוריה נפרדים. הסיפור, המבוסס על זכרונותיו של יאיר גורן, מומחש כאן בשילוב של איורים חדשים וצילומים מהזמנים ההם.
עדיף לקרוא הל מסך של מחשב שולחני.
קישור אל הסיפור

הר נבו של משה שפירא
בשנת 1873 היה ווילהלם מוזס שפירא מוקד של שערוריה בינלאומית, כשצלמיות החרס האֵדומיות שמכר לממשלה הפרוסית הוכחו כמזויפות. אחרי עשר שנים הוא הציג 15 כתבי יד כעותק העתיק ביותר של ספר דברים. המגילות, שנמצאו באזור ים המלח, הלהיבו את הציבור ואת חוקרי המקרא. המלכה ויקטוריה היתה מוכנה לקנות אותן במיליון לירות. אבל המאבק העז בין המעצמות האימפריאליות האירופאיות הוביל לאיזכור המוניטין של שפירא כזייפן. המגילות הוכרזו כזיוף והוא שם קץ לחייו. המגילות נמכרו כקוריוז ובהמשך הן אבדו. אחרי שישים שנה התגלו מגילות ים המלח והכחו כמקוריות. הטיעון המרכזי כנגד המגילות של שפירא הופרך. החוקרים ממשיכים להתווכח: האם היו המגילות זיוף מחוצף או הזדמנות מוחמצת להבנת מקורות המקרא.
הסיפור של שפירא מומחש כאן באופן חזותי – השאיפה הבוערת שלו לתהילה, תשוקתו לידע והטרגדיה האישית שלו…
עדיף לקרוא הל מסך של מחשב שולחני.
קישור אל הסיפור

גלגולו של רובה

הסיפור מתחיל ב-1941, אז היה יאיר בן ה-18 הוביל משלחת הרכש של ההגנה, במסעותיה אל הבדואים שבמדבריות עבר הירדן. מהבדואים הם קנו נשק, והבריחו אותו אל הסליקים שבארץ. מאחד הבדואים הם קנו רובה אנגלי מימי מלחמת הבורים. הקת של הרובה היתה שבורה ומלופפת בחוט נחושת. מתחת לתיקון היה חרוט "יוהנס קרוגר, טרנסוואל, 1900". הבדואי סיפר שקיבל את הרובה מאנשיו של לורנס איש ערב, בימי מלחמת העולם הראשונה. כשנתיים אחר כך יאיר התגייס לצבא הבריטי. הוא נשלח למצרים, שם הוכשר כפלס לקראת הפריצה של שדות המוקשים באל-עלמיין. בן זוגו לפלסות היה דרום אפריקאי בשם ג'וני קרוגר. יוהנס קרוגר היה דוד של סבו - מהמנהיגים של הבורים, צלף ולוחם נועז. הרובה היה חלק ממורשת המשפחה שלו. כאשר הוכנעו הבורים, הוחזר הרובה לבריטים. משם מדלג הסיפור בחזרה לירושלים, בתחילת מלחמת השחרור. אחד מהרובים המעטים שהגיעו אל העמדות, היה הרובה של יוהנס קרוגר. חייל צעיר שהשתמש ברובה הפליא לצלוף איתו. במהלך הקרב על סן-סימון, יצאו יאיר וחייליו לתפוש עמדות בקטמון הנטושה. במהלך היציאה הבהולה נשאר הרובה מאחור, בעמדה. מאז לא נראה הרובה עוד... הרובה שוזר יחד שלושה פרקי הסטוריה נפרדים. הסיפור, המבוסס על זכרונותיו של יאיר גורן, מומחש כאן בשילוב של איורים חדשים וצילומים מהזמנים ההם.

קישור אל הסיפור

הר נבו של משה שפירא

בשנת 1873 היה ווילהלם מוזס שפירא מוקד של שערוריה בינלאומית, כשצלמיות החרס האֵדומיות שמכר לממשלה הפרוסית הוכחו כמזויפות. אחרי עשר שנים הוא הציג 15 כתבי יד כעותק העתיק ביותר של ספר דברים. המגילות, שנמצאו באזור ים המלח, הלהיבו את הציבור ואת חוקרי המקרא. המלכה ויקטוריה היתה מוכנה לקנות אותן במיליון לירות. אבל המאבק העז בין המעצמות האימפריאליות האירופאיות הוביל לאיזכור המוניטין של שפירא כזייפן. המגילות הוכרזו כזיוף והוא שם קץ לחייו. המגילות נמכרו כקוריוז ובהמשך הן אבדו. אחרי שישים שנה התגלו מגילות ים המלח והכחו כמקוריות. הטיעון המרכזי כנגד המגילות של שפירא הופרך. החוקרים ממשיכים להתווכח: האם היו המגילות זיוף מחוצף או הזדמנות מוחמצת להבנת מקורות המקרא. הסיפור של שפירא מומחש כאן באופן חזותי – השאיפה הבוערת שלו לתהילה, תשוקתו לידע והטרגדיה האישית שלו...

קישור אל הסיפור